בריכות מרפא

בחמי טבריה שילוב של סגולות שאין בנמצא בשום מעיינות מרפא אחרים בעולם.

הרכבם היחודי של המים כולל:
קרוב ל 100 מינרלים טבעיים, היונים של המינרלים הללו חודרים לגוף וממריצים את הפעולה הטבעית של הריפוי העצמי.

מי המעיינות מביאים להחלמה והקלה על דלקות פרקים, דלקות עור ודלקות פנימיות בגוף.

הטיפול במים ובבוץ הפילומה משפיע על התהליכים הפנימיים בגוף באמצעות העצבים המווסתים את תפקודי הגוף.
לגופרית המצויה בשפע יש השפעה על חילוף החומרים בגוף וחום המים מזרז את תהליך הריפוי.

תכונות ריפוי היסטוריות

מעיינות המרפא של חמי טבריה משמשים לריפוי מזה אלפי שנים. תכונותיהם המיוחדות נזכרות בספר חנוך המעיד כי מי המעיינות " מיועדים בימים הבאים למלכים, לאבירים, לגיבורים ולכל תושבי האדמה למרפא בשר ולמרפא הרוח..." (חנוך א' ס"ז)

מעינות חמי טבריה היו אחת הסיבות שהניעו את הורדוס אנטיפס להפוך את טבריה לעיר הבירה שלו במקום ציפורי, מעיינות המרפא הזכירו לו יותר מכל את המרחצאות ברומא ביתו. מכתביו של יוספוס פלביוס עולה כי הורדוס נרפא ממחלות הגיל במעיינות אלו. הוא כותב כי המעיינות היו "חמים ונותני בריאות".  
 
בגמרא מדווחים החכמים על מעיינות חמי טבריה "כטובים לרפואה", אפילו הקרקע בסביבת המעיינות נחשב כמרפא אם יושבים עליו (שבת קם ג')

המים של חמי טבריה שמשו גם לרפוי באמצעות שיקוי, ועל פעולת השתיה מוסרים: "הכוס הראשונה מרככת, השניה משלשלת והשלישית יוצאת כמו שנכנסת". הרמב"ם אומר: "מי טבריה הם מים שיש בהם איכות משלשלין כששותים אותם" (בפרוש המשנה, מכשירין ו' ז')

בשנת 1806 כותב תייר גרמני אשר ביקר בטבריה: "לו היה מרחץ חם כזה באירופה, ודאי היו מברכים אותו על פני יתר המעיינות החמים"
בשנת 1839 הופיע הפרסום המדעי הראשון המכיל אנליזה של המים, לאחריו הופיעו מספר מחקרים נוספים. מחקרים אלו מעידים על ההתענינות הגוברת והולכת באירופה במעיינות אלו.